"Бейт Келер ( Рахель) "

 "Бейт Рахель"

(ул. Келер, 2).

Фридрих Келер был заместителем консула Германии в Хайфе и Акко и ярым сторонником немецкого заселения Кармеля. Он построил здесь гостиницу (нынче ул. Келер, 3) и два жилых дома, из которых сохранился один, стоящий перед нами.

В 20-х годах этот дом был приобретен Ицхаком Лейб Гольдбергом, одним из создателей российского общества "Ховевей Цион" (палестинофильской организации, ставившей своей задачей возрождение еврейской нации). Он приехал в Палестину в 1918 г., купил землю в центре страны, основал здесь хутор, много  работал и сумел сколотить немалый капитал, который завещал Еврейскому национальному фонду. Гольдберг назвал этот дом "Бейт Рахэль" в честь своей жены, и это имя сохранилось до наших дней.

Старинные дома, находящиеся между улицами Келер, Шд. га-Цви и Шд. га-Брошим, выстроены в начале нынешнего века. Квартиры в них сдавались внаем. Сегодня эти места, к сожалению, достаточно запущены. И тем не менее стоит походить и познакомиться ближе с домами, дворами, палисадниками, выстроенными здесь немецкими колонистами с большим вкусом и любовью. Недаром ведь район Шдерот га-Цви называют в Хайфе "Шдерот га-Агава"..

רמלהיים, שמשמעותו "מעון הכרמל",הייתה פרוור של המושבה הגרמנית בחיפה שנבנה על ידי תנועת הטמפלרים על הכרמל בחיפה, במקום בו מצויה כיום שכונת מרכז הכרמל.

שאיפתם המקורית של הטמפלרים הייתה להתיישב באופן קבוע על הר הכרמל בקרבת העיר חיפה.

אולם הטמפלרים לא הצליחו לקנות אדמות באתר שיועד לשכונה בשל התנגדותם של הנזירים הכרמליטים, שראו עצמם כ"שליטי ההר".

פרידריך קלר, ממנהיגי הטמפלרים, אשר הגיע לחיפה כקצב והפך לסגן קונסול גרמניה בצפון ארץ ישראל, שיכנע את הכרמליטים להסכים להקמת הפרוור ולמכור את אדמותיהם לטמפלרים, ואף השיג בשנת 1887 מימון להקמת הפרוור, מתוכם 7,000 מארק מכספיה של האצילה הגרמנית פון בנוורט, שבהמשך בנתה לעצמה בית אחוזה במקום.

ביתו של קלר היה בית המגורים הראשון שנבנה באזור, ובנייתו הושלמה בשנת 1890‏

המשך נבנו מבנים נוספים בשכונה, וכן אכסניות ובתי מלון.

בשנת 1905, בתקופת העלייה השנייה, החלו גם יהודים להתיישב בכרמלהיים.

בתי האחוזה של קלר נהרסו ברובם. בתים אלה היו ברשותה של ברטה פון באוורט והיא התגוררה בבית הראשי עד 1903. על שמה נקראה הגבעה "גבעת הגברת" (the castle of the lady)‏ פון באוורט שכלה את בעלה בעת טיולם באזור נצרת, וקלר נחלץ לעזרתה.

מאז שמרה באוורט חסד לקלר ואף סייעה כספית בידו לרכישת הקרקעות.

מהמתחם נשארו כמה בתי משרתים ברחוב הברושים ובית משרתים שמשמש היום כמכון שומאכר לחקר הטמפלרים

. מימין לבית זה ניתן להבחין בבניין בעל דלתות מעוגלות. הייתה זו האורווה של אחוזת קלר (שכן המרכבות הגיעו מהדרך

לכאן

לופטקורהאוס - מלונו של קלר (היה ממוקם ברחוב קלר 3 של ימינו). המלון נהרס עם השנים.

בית קלר, ברחוב קלר 2 בחיפה, הוא שריד לאחוזה הטמפלרית בפרוור הגרמני כרמלהיים שבמרכז הכרמל של ימינו בחיפה.

המבנה נבנה בשנת1887 וכלל בית אחוזה בן שתי קומות, מספר בתי משק וכן בתי משרתים.

עד שנת 1903 שימש הבניין למגוריה של מממנת רכישת הקרקע ממסדר הכרמליטים - האצילה הגרמנית ברטה פון בנוורט. 

בשנה זו חזרה לאירופה ומסרה את הבית לפרידריך קלר שהיה סגן הקונסול של גרמניה בחיפה ונציג הדואר 

                    הונגרי בעיר, והוא שימש למגוריו ולמגורי משפחתו עד מותו בשנת 1913. הרחוב נקרא על שמו של קלר.

שנת 1918, לאחר מותה של פון בנוורט נקנה ביתה על ידי יצחק גולדברג .הוא הרס את המבנה הישן, ובמקומו בנה בית

חדש וקרא לו על שם אשתו – "בית רחל". על שמו קרוי הרחוב הסמוך - שדרות יצחק.

גם בית רחל נהרס, אולם בלחצם של ארגוני שימור הוחלט לשמר את אחד מהבתים אשר הוקמו על ידי קלר ושימש לאירוח מבקרים, ובמימון ממשלת גרמניה שוקם המבנה.

בית האירוח אשר קיבל בזמנו את הכינוי "בית הקיץ של הקונסול" (המכונה כיום גם "בית קלר") משמש היום את מכון גוטליב שומאכר, כארכיון למסמכים טמפלריים וכמרכז מחקר לפועלה של התנועה הטמפלרית.

תיאור בית האירוח

בית קלר - הכניסה לבניין

המבנה הוא דו-קומתי, מקורה בגג רעפים. אין לו גמלון אופייני (גמלון זה היה קיים רק בבית המגורים הראשי של האחוזה) אולם הוא כולל גרם מדרגות חיצוני עשוי עץ האופייני למבנים טמפלריים (המבנה המקורה הנו מקורי, אולם כיוון גרם המדרגות שונה בעת שיפוץ המבנה).

הסליק ברחוב קלר והמחנה בשדרות הצבי מרכז הכרמל חיפה

הסליק ברחוב קלר 2 בחיפה במלחמת העצמאות תש"ח 1948

כתב: חיים תיבון

חבלן ולוחם בפלוגה המסייעת

כל המבקר כיום במקום ימצא בקדמת החצר בניין בן קומותיים שנבנה לפני שנים רבות,מהראשונים שנבנו ברחוב צנוע זה שעל הכרמל,בניין שאותות יופיו ניכרים למרות שנותיו,ומרפסתו עטורה מעקה עץ יפהפה ההולך ומתפורר.

הזכרונות מחזירים אותי לשנת 1948 לחצר ההיא ולמקלט התת קרקעי שבתחומה,אותו מקלט נבנה כנראה בתקופת מלחמת העולם השנייה,אך שימש אותנו חבלני גדוד 22, כ"סליק" של חומרי נפץ. באותו מקלט עסקנו בקדחתנות בשבועות שטרם הקרב המכריע על חיפה בהכנת אחד מאותם כלי נשק "סודיים" פרי אילתורם של עניים ודלפונים החסרים אמצעי לחימה מקובלים.

כדורי ברק- היה שם המשחק.שעות ארוכות וללא שום אמצעי הגנה ותנאי איורור חיוניים היינו ממלאים כדורי פלדה בקוטר של 40 מ"מ,ששימשו בעבר להכנת מוקשים ימיים בחומרי נפץ מסוג ט.נ.ט באבקה. מי שלא קיבל קילע הסתכן בהרעלת ט.נ.ט,אבל התוצאות בשטח היו פיצוי על כל עינוי

זכרוני במיוחד ערב אחד ,יום יומיים לפני כבוש חיפה ולאחר שכח מהגדוד כבר תפס את הבתים 17,19,21 מול בית חורי בהדר במדרגות הנביאים ,העמסנו כמה כדורי ברק במונית ועם ערב נסענו להדר לצומת רחובות הנביאים וחסן שוקרי,כשמאחורינו ולימיננו השטח הנשלט על ידי כוחותינו ולשמאלנו ולפנינו שטח האויב

באפילה של הרחובות הנטושים מאדם,פרקנו את המפלצות מהרכב,גלגלנו אותם בעדינות עד פתח מדרגות הנביאים שם הפעלנו את המנגנונים והופ בדחיפה עזה במורד הסמטה,ומיד חזרה למונית ובמהירות אנו מסתלקים מהמקום

לא הספקנו להתרחק הרבה ובזה אחר זה נשמעו פיצוצים אדירים ומפחידים.הפעולה הצליחה ותרמה את תרומתה בקרב על שחרור חיפה

לא הרחק מרחוב קלר אשר במרכז הכרמל במורד מה שמוכר כיום כשדרות הצבי,רחוב ניצנים,פינסקי

הוקם מחנה אוהלים אשר שמש את גדוד 22 וחטיבת כרמלי כמחנה אימונים בתש"ח ,האזור היה בלתי מיושב עדיין

טמפלרים על הר הכרמל

הטמפלרים פורשי הקהילה האוונגלית בגרמניה, התיישבו באזור חיפה, החל משנת 1869 במקום המכונה עד היום המושבה הגרמנית.

שטחים למבני המגורים וחלק מהשטחים החקלאיים, הוקצו במושבה הגרמנית, במישור לרגלי הכרמל.

חלק מהגידולים החקלאיים היוו כרמי גפנים שהחלו להתפשט במעלה ההר.

בנוסף, לאחר מספר שנים רצו הטמפלרים להתיישב גם על הר הכרמל עצמו.

ב1870 הצליח הקונסול הפרוסי בבירות, לשכנע את השלטונות להעניק לטמפלרים במתנה, שטח של 12,000 דונם על הכרמל.

הייתה זו הבטחה בעל פה שלא מומשה, שכונתה "מתנת הכרמל".

כל זאת היווה איום על השטחים שהכרמליטים טענו עליהם בעלות.

הנזירים הקתולים הכרמליטים התיישבו באזור חיפה, כבר בסוף המאה ה12 תחילה כנזירים בודדים בנחל שיח, ולאחר מכן בצורה ממוסדת (קיבלו על עצמם תקנון), במנזר וכנסייה שנבנו שם. הכרמליטים גורשו מארץ ישראל, בסוף המאה ה13.

התיישבות מחודשת של הכרמליטים החלה, הפעם באזור סטלה מאריס, בתחילת שנות ה1630. תחילה במנזר בתוך מערות במורד ההר שמעל מערת אליהו, ולאחר מכן במבנה גדול שנהרס פעם אחת ונבנה שוב. הנזירים עיבדו שטח הקרוב למנזר, אך טענו שיש להם שטר בעלות על שטח גדול מאוד על הכרמל.

במהרה החל מאבק חריף על האדמות וכן על מעבר של הטמפלרים דרך אדמות הכרמליטים.

עוד לפני הסכסוך עם הטמפלרים, החלו הכרמליטים לבנות חומה במטרה להגן על כל השטח שהם טענו ששיך להם. בניית החומה נמשכה לסירוגין במשך שנים. הבנייה התעצמה לאחר הגעת הטמפלרים לחיפה.

הסכסוך בין הצדדים הלך והתעצם ואף הגיע לתקריות אלימות.

הגדולה שבהן ארעה ב 27.01.1885. קטע מהחומה נהרס ע"י טמפלרים בשיתוף פעולה עם ערבים מוסלמים מקומיים, נתינים עותמנים.

הקטע שנהרס היה ממוקם בערך באזור שדרות הציונות, מערבית למקדש הבהאים של היום.

במקביל למאבק בשטח, התנהל סכסוך משפטי החל מסביבות 1880. הסכסוך נטה כל פעם לצד אחר, כפי הנראה לפי כמויות השוחד ששולמו לשופטים ע"י הצדדים.

הסכסוך התעצם עד שגרם להתערבות חיצונית. לצד הטמפלרים התערב

ביסמרק ולצד הכרמליטים התערב האפיפיור לאו ה-13

אמנם הכרמליטים הצליחו לבטל את המימוש הכללי של מתנת הכרמל, אך לא מנעו מהטמפלרים רכישת קרקעות, תחילה באזור רחוב קלר של היום במרכז הכרמל.

ב1887 נחלו הכרמליטים מפלה ונאלצו לאפשר מעבר דרך קרקעותיהם לקרקע שנרכשה על ידי טמפלרים. המעבר התבצע דרך שדרות הציונות ושדרות הנשיא של היום.