Дагон Хайфские кладбища вдоль Дэрэх Яфо

 Идем вниз по проспекту Шдерот Бен-Гурион.
 С правой стороны улицы расположенХайфский Городской Музей.
 А напротив-небольшой торговый центр, называемый "Сердце Колонии" (Лев А-Мошава) или просто "Городской Центр" (Сити Сентер).
 Спускаемся вниз на улицу А-Ацмаут, переходим дорогу и идем вправо. Мы на площади Кикар Пальмар. Здесь невозможно не заметить огромную фабрику по изготовлению хлеба, называемую "Дагон" (Пшеница). Здесь всегда можно заметить огромные стаи голубей, прилетающих полакомиться фабричной продукцией. На территории фабрики действует Музей Хлеба.
Дагон музей

Хайфа, пл. Пламер. Тел. 04-8664221

Открыт: только для групп вскр. - пт. с 10:30

Вход бесплатный

История культивирования и употребления человеком зерновых культур, Здесь есть зерна 4000-летнего возраста, найденные в раскопках, древняя посуда и предметы искусства, связанные с хлебом
 Рядом находится железнодорожная станция Ракевет Мерказ и порт
Хайфский порт начали строить англичане в 1929 г. как геополитическое решение проблемы Бейрута. Кроме того, южная сторона бухты удобнее в связи с тем, что вдоль побережья дуют преимущественно южные ветра. Порт занимает практически все побережье города, для него англичанами была осушена часть моря — поэтому в городе практически и нет прогулочной набережной. Камень для строительства брали в долине Меарот, тогда-то и были открыты стоянки древнего человека

Старое еврейское кладбище

Это заброшенное кладбище, одно из многих, разместившихся вдоль Дэрэх Яфо, бывшей столбовой дороги, ведущей из старой Хайфы в центр страны. Наряду со сравнительно недавними захоронениями, здесь покоится прах одного из составителей Иерусалимского Талмуда рабби Авидими, умершего в 280 г. н.э.

 Кладбища по Дэрэх Яфо 150

Здесь - сразу 3 кладбища. Самое старое - .темплеров, основанное в 1869 г. На нем нашло свое последнее прибежище поколение основателей и первых строителей немецкой колонии. Среди них уже известные нам Яков и Готлиб Шумахеры, Георг Давид Гардег, заместитель консула Германии Фридрих Келер (см. путешествие на Кармель Меркази) и другие.

Последние потомки темплеров, являясь гражданами нацистской Германии, покинули пределы Палестины в годы II мировой войны. Многие из них уехали в Европу, часть попала на австралийский континент. Но их потомки приезжают в Хайфу ухаживать за могилами своих предков.

На самом краю кладбища темплеров - могила Элизы Олифант.

На границе кладбища темплеров - старое христианское кладбище, где похоронены подданные Великобритании, нашедшие свой последний приют на хайфской земле в годы британского мандата. Есть здесь также могилы арабов-христиан.

И, наконец, комплекс захоронений, называемый британским военным кладбищем. Здесь покоятся английские солдаты генерала Эдмунда Генри Алленби, которые погибли при освобождении Хайфы от турецких войск осенью 1918 г. Их украшенные цветами каменные надгробья особенно впечатляюще смотрятся на фоне вечнозеленой сочной травы.

 А справа - две братские могилы солдат Великобритании, жителей Индии: одна мусульман, другая - индусов, павших в боях эа Хайфу в годы I мировой войны.

חיפה מוזכרת בכתובים החל במאה השלישית לפני הספירה, אולם מיקומה המדויק של חיפה הקדומה אינו ברור. ככל הנראה שקמונה, ששרידיה נמצאים היום במערבה של חיפה, אינה עיר חיפה הקדומה - וזו הייתה באזור הקצה הצפוני של חיפה של ימינו, באזור בית חולים רמב"ם - חיפה אל-עתיקה. הן באתר שבו נמצאת כיום שקמונה והן באתר זה איפשר המעגן הטבעי עגינה של ספינות סוחר ודיג, ומיקום היישוב איפשר שליטה על הדרך שעברה לרגלי הר הכרמל.

תחנת הכרמל

חזית כנסיית המלאך גבריאל

מבט מצפון אל בתי השכונה

תחנת הכרמל היא שכונה קטנה במערב חיפה, ממזרח לבת גלים, התחומה כמשולש ששלוש פאותיו הן דרך יפו, רחוב חיל-הים ונמל חיפה ונחצית לאורכה על ידי מסילת החוף. הכנסייה הקתולית"המלאך גבריאל" נמצאת בשכונה, ואולם הדבר שיותר מכל מזוהה עם המקום הוא שדרת חנויות השווארמה על דרך יפו המובילה לעיר התחתית, שהקנו לקטע דרך זה מוניטין קולינרי-לילי.

השכונה, שעד מלחמת השחרור הייתה מיושבת על ידי ערבים, יושבה עם תום המלחמה על ידי יהודים שהיו קשורים למשטרה ועל ידי עולים חדשים. בשנות ה-50 הרסה חברת הדיור העירונית"שקמונה", כנציגת רשות הפיתוח, חלק מהמבנים, ועם השנים נהרסו מבנים נוספים על מנת לאפשר הנחת מסילת רכבת מקבילה לזו הקיימת וכן ליצור חניונים. בסוף המאה ה-20 התרוקנה השכונה כמעט כליל מתושביה היהודים, ובמקומם באו בעיקר בני כפרי מיעוטים שהיגרו אל חיפה.

תוכן עניינים

  [הסתרה] 

• 1 מתחם בתי הקברות
  • 1.1 בית הקברות הטמפלרי
  • 1.2 בית העלמין של חללי המלחמה הבריטים
  • 1.3 בית הקברות האנגליקני
  • 1.4 בית הקברות היהודי
• 2 חיפה אל-עתיקה
• 3 לקריאה נוספת
• 4 ראו גם
• 5 קישורים חיצוניים
• 6 הערות שוליים

מתחם בתי הקברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם בתי העלמין שלאורך חלקה המערבי של דרך יפו כולל בתי קברות מתקופות שונות בהיסטוריה של חיפה ומשומר כחלק ממורשתן של אחדות מהקבוצות המרכזיות ביותר בתשתיתה של העיר המודרנית.

המתחם, שרובו ככולו נמצא מצידה הצפוני של דרך יפו בואך הכניסה המערבית לעיר התחתית, מתחיל מעט מזרחה לצומת דולפין ומגיע עד ירכתי המושבה הגרמנית, והוא שוכן בסמיכות לתל חיפה אל-עתיקה, שהוא בעצמו שרידי מערכת-קברים מהתקופה הקדומה. זה לצד זה, נמצאים כאן בית הקברות הצבאי הבריטי, בית קברות טמפלרי ובית הקברות היהודי הישן.

בית הקברות הטמפלרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברה של אליס אוליפנט

בבית קברות זה (Templerfriedhof) נקברו, בעיקר, תושבי המושבה הגרמנית בחיפה. בית הקברות נפתח ב-1875 (אף כי בשלט הכניסה מצוין אחרת), ועד לפתיחתו נקברו המתים בבית הקברות שליד כנסיית המלאך גבריאל הסמוכה (ליד פסי הרכבת). כרבע מהנקברים בבית הקברות הם ילדים, שחלק מקבריהם נמצאים על יד קיר בית הקברות.

אל המקום הועברה "אבן הסמוניה", מצבה לזכר ראשוני תנועת הטמפלרים בעמק‏^[1].

בבית הקברות טמונות דמויות מפתח מחיי המושבה הגרמנית כגאורג הרדג, יעקב שומאכר, בנו, הדוקטור גוטליב ואשתו מריה (לבית לנגה), פריץ קלר ("מלך הכרמל") אונגר (אשר הלווייתורבת-המשתתפים והדרג הייתה הפגנת כוח פוליטית של הטמפלרים) ועוד. חלק ממקימיה של המושבה, ככריסטוף הופמן, שעזב ליפו בעקבות הפילוג עם חבריו, אינם קבורים כאן^[2].

כמו כן קבורים כאן מספר אנשים שהיו קשורים למושבה אך לא לכת הטמפלרית, בהם הזוג צולינגר, שווייצרי, קונסול גרמניה בחאלב ואשתו, וכן אשתו של לורנס אוליפנט, אליס. אליס אוליפנט, שנפטרה בביתה בדאלית אל-כרמל (אחרי שחלתה בעת טיול בטבריה)^[3], נקברה כאן בתום מסע הלוויה ארוך ורב-משתתפים, כשבעלה שוכב חולה בביתם על ההר. קברה נקבע מחוץ לחלקת הטמפלרים, וברבות הימים היה לגבול (גם סמלי) בין חלקת הטמפלרים לחלקת חללי הוד מלכותה‏^[4].

במרכזו של בית הקברות קבוע אובליסק שמציין את הקורבנות הגרמנים (תושבי המושבה, אך לא רק) במלחמת העולם הראשונה. במרכז האובליסק הצלב הגרמני עם האות W, המציינת את הקיסר וילהלם, ותחתיו הכיתוב: "IHREN IM WELTKRIEG 1914–1918 GEFALLEN MITBURGERN DIE DEUTSCHE KOLONIE HAIFA". בטקס הסרת הלוט מעל המצבה, קרא אברמסון, הנציג הבריטי, קריאה לשלום, בסמליות לדו-קיום המתקיים במתחם בתי הקברות.

בהסכם השילומים נקבע כי בית הקברות יירשם על שמם של הטמפלרים, ומאז הם מתחזקים אותו. כמו כן הועברו אליו מצבותיהם של הטמפלרים מבית לחם הגלילית.

• 

  שלט ההנחיה לבית העלמין הטמפלרי
 
• 

  בית העלמין הטמפלרי במבט כללי
 
• 

  מצבה בבית העלמין הטמפלרי לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה מקרב תושבי המושבה הגרמנית
 
• 

  כיתוב לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה

בית העלמין של חללי המלחמה הבריטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ערך מורחב – בית הקברות הצבאי הבריטי בחיפה

בית העלמין של החללים הבריטים שנפלו בחיפה במלחמת העולם הראשונה הוקם ומתוחזק על ידי ועדת חבר העמים לקברי מלחמה, והוא מחולק לפי דתותהחללים.

בית הקברות האנגליקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאן קבורים אזרחים בריטיים (ואחרים), בעיקר פקידי שלטון, וביניהם ד"ר איברהים זוערוב, ערבי נוצרי, בן למשפחת רופאים ששימש כרופא המחוז בשנות ה-20 וה-30 ובין שאר תפקידיו עמד בראש ארגון הרופאים בארץ. זוהורוב הקים שירות רפואי חינם לכל דורש, אך ליהודים כבר קמו קופות חולים, והוא שירת בעיקר את הערבים. נקבר נוסף הוא סר ארתור דאונס, גיסו של אלנבי שהוא ואשתו השתקעו בחיפה אחרי סיום שירותו כרופא צבאי.

• 

  מצבה בבית הקברות האנגליקני
 
• 

  קברו של זוהורוב

בית הקברות היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון קברו של רבי אבדימי דמן חיפה

 ערך מורחב – בית העלמין היהודי הישן של חיפה

יהודי העיר הקדומה, המוזכרת במשנה ובתלמוד, ובהם האמורא רבי אבדימי (שציון קברו מושך אליו מתפללים רבים), וכן יהודים מדורות קדומים, קבורים בבית עלמין זה. בין השנים 1860–1935 הוא שימש כבית העלמין המרכזי עבור יהודי חיפה ונקברו בו רבים ממייסדי היישוב היהודי בעיר ומאישיו הבולטים. ב-2010 הוחל בשיפוץ בית הקברות שהיה מוזנח במשך שנים רבות‏^[5].

חיפה אל-עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הקברים העתיקה

האתר המשוער שבו התקיימה העיירה המקורית חיפה, שידוע כחיפה אל-עתיקה (מערבית: "חיפה העתיקה"), נמצא באזור שמדרום למקום שבו ניצב כיום בית החולים רמב"ם, החוף השקט וחלק משכונת בת גלים^[6] ועד שכונת תחנת הכרמל. תחילתו של היישוב כנראה בימי בית שני. מחיפה אל-עתיקה נשארה מערכת מסועפת של קברים חצובים בסלע, כנראה מתקופת בית שני או מהתקופה הרומית, הנמצאת בקרבת בית הקברות הבריטי.

השטח המשתרע מאזור בית החולים רמב"ם ועד תחנת הכרמל נחשב על ידי היסטוריונים כגרעינה של חיפה הקדומה וכמקום שבו החלה ההתיישבות בעיר. כאשר הגיע דאהר אל-עומר לחיפה באמצעהמאה ה-18, הוא החליט כי קשה יהיה להגן על המקום ועל כן הרס את כל הבתים ובנה את גרעינה של העיר המודרנית כ-3 ק"מ מזרחית למקום זה, במה שהוא היום כיכר פריז וקריית הממשלה. ליד חיפה אל-עתיקה היה נמל דייגים קטן, וכאשר הרס אל-עומר את הכפר, הוא הרס גם את הנמל ובנה נמל חדש ליד השכונה החדשה שבנה.

לב המערכת בחצר תת-קרקעית, מוקפת עמודים, וממנה יש גישה לאולמות קבורה תת-קרקעיים.

המערכת הוסבה בתקופה מאוחרת יותר לשמש כבור אגירה למים, ולצורך כך טוייחו הקירות.

חלק מהאתר נהרס בראשית שנות ה-50 כחלק מעבודות בנייה ושיפוצים, לאחר מכן בוצעו עבודות שימור על ידי רשות העתיקות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם פורטל חיפה

• ש' יענקלביץ, חיפה העתיקה, חדשות ארכאולוגיות, 1993, צט: 15-14

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

• בית הקברות חוף הכרמל

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 מדיה וקבצים בנושא תחנת הכרמל בוויקישיתוף

• תחנת הכרמל באתר "תור-חיפה"
• מסלול טיול - בתי הקברות הישנים בחיפה, באתר הטיולים "טבע ונופים בישראל"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. ^ ‏יש לזכור שבניגוד לרשום בכמה מקומות, המושבה הגרמנית בחיפה לא הייתה ההתיישבות הראשונה של הטמפלרים בארץ, וקדמו לה ניסיונות התיישבות בעמק יזרעאל (ביניהם באזור תמרת כיום).‏
2. ^ חלק מיוצאי חלציה של המושבה כגון נכדתו של שומאכר, נלי ובעלה, ובתו של הרדג, קבורים בבית הקברות של הקהילות המשיחיות בחוף הכרמל.
3. ^ מתוך פורום העוסק במלחמת העולם הראשונה.
4. ^ ‏לורנס אוליפנט עצמו קבור בבריטניה‏.
5. ^ עצים במקום קוצים: בית העלמין הישן בחיפה הולך ומשתקם, אתר בחדרי חרדים.
6. ^ אלכס כרמל, תולדות חיפה בימי הטורקים, עמוד 13.

‪

_{קואורדינטות: 32°49′41″N 34°59′15″E}

‬

לימים עברה העיר דרומה, לאזור הקצה הדרומי של רחוב העצמאות של ימינו, שם התגלו שרידי חומה עתיקה. מהתקופה הביזנטית ועד סוףהתקופה הערבית הקדומה (המאה ה-4–המאה ה-10)